קחי לך מקום

במהלך הדרך שלי, אני פוגשת לא מעט נשים, חברות, מכרות, מטופלות ומונחות, בכל פעם דרך המפגשים הללו, עולים נושאים משמעותיים, שאותם אני מגלגלת בראשיזמן רב גם אחרי הפגישה, הנושא שעלה הפעם ועליו החלטתי לכתוב הוא נושא הנוכחות.

לא פעם נתקלת בנשים שמרגישות "אוויר".

"לא רואים אותי", " לא מתחשבים בי", " אני לא חשובה", אולי התלונה שבפיכן היא "שלא סופרים אותי", "מתעלמים ממני, או בדעתי", "שמים עלי פס",זה יכול להיות מול הילדים, מול בן או בת הזוג, מול הבוס בעבודה או אפילו מול השכנה, שלא טורחת לומר שלום כשאתם עוברים לידה...

וזה באמת כואב, קודם כל אני מבינה לליבכן. אבל התרופה והמזור הטובים ביותר שאני מכירה ויודעת לתת, הם התבוננות, המודעות והחקירה.

אני רוצה לדבר כאן על נוכחות
מהי נוכחות, ולמה היא כל כך משמעותית?

אני לא מדברת על נוכחות שמסתכמת בלהיות במקום מסוים, או להיות עדה להתרחשות מסוימת, אני מדברת על הוויה.

על הנוכחות שלנו בתוך עצמנו. אני מדברת על להביא את עצמי לידי ביטוי.

לדבר את עצמי, להשמיע את הקול שלי, את הרצונות שלי, לשתף במחשבות שלי. להביא מהייחודיות שלי לבריאה הזו.

אני רוצה למנות בפניכם את הדרכים בהן אנו כנשים, מקטינות ומעלימות את עצמנו. ובהמשך גם לציין את כל הדרכים בהן אנו יכולות להגדיל ולהעצים את עצמנו כנשים ולתת יותר נוכחות למי שאנחנו.

"המרצה"
כמה מאיתנו "חוטאות" בריצוי – כשאני עסוקה בלרצות מישהו אני עסוקה בו, מה נכון לו, מה הוא היה רוצה ממני, מה הוא צריך ממני, אני מתאימה את עצמי איליו.

בדרך כלל כשאומרים ריצוי זה בא על חשבוני. אני כה עסוקה באחר עד כדי שביטלתי את עצמי בדרך.בכל פעם כזו שאני מבטלת את עצמי, אני מחסירה מהנוכחות שלי, מהאור שלי מסתירה עוד רובד ממי שאני.

ככל שאני מרצה עוד ועוד ככה אני מתנתקת מהמרכז שלי, מהרצון הפרטי שלי, שוכחת ומתעלמת ממנו עד כך בשלב מסוים אבני כבר לא בטוחה מהו הרצון הפרטי שלי..

אני רוצה להזכיר לכן, שלא הגעתן לעולם כדי לרצות אף אחד, יש לכן, כמו לכל אחד אחר, אחריות על החיים שלכן. לחיות אותם במלואם, להגשים את כל מי שאתן ומה שאתן.

ההתעסקות עם האחר לפעמים, משמשת לנו כבריחה מהחיים שלנו.

אתן, כל אחת מכן, חשובה לא פחות מהאחרים שאותם אתן מנסות לרצות.בפעם הבאה שאתן קולטות שאתן רצות לרצות מישהו, שאלו את עצמכן, והפנו את השאלה לפנימיות שלכן.

למה אני מרצה אותו/ה כרגע? מה אני מקווה להשיג מכך?אולי שקט אולי תשומת לב אולי אהבה?האם אני יכולה לתת לעצמי את האיכות הזו שברצוני לקבל ממנו/ה בלי הריצוי?מה אני רוצה? ברגע הזה? התחילו לכבד את הרצון שלכן.

"המחביאה"
כשאני מתביישת במי שאני, כשאני מרגישה לא מספיק טובה, אני למעשה מחביאה את עצמי, מקטינה את עצמי.

אז לכל מי שמתביישת, כל מה שעברת בחייך, לטוב או לרע, עיצב אותך לידי מי שהינך כעתהדברים שעברת, שלמדת, שהצלחת ושנכשלת, אורח החיים שלך, המשפחה ממנה יצאת זה כל אלו עיצבו את מי שאת. אין לך במה להתבייש, לא צריך להחביא דבר, לכי בראש מורם ובגב זקוף.

"לא מספיק טובה"
פגשתי בדרכי נשים רבות שלא סומכות על עצמן, שמקטינות עצמן מול הבעל או מול הילדים, מול הקולגות בעבודה...

אם גם אצלך קיים הספק העצמי, הקול המכרסם שאומר שיש הרבה שטובים ממך, שחכמים ממך שמצליחים ממך, מלומדים ממך.. אם גם את נחלשת אל מול המחשבה הזו שאת לא מספיק טובה, אם את עסוקה בהשוואות בינך לבין האחרים.

עצרי. הקטנה עצמית זו מעוררת חוסר נוכחות והסתרה. את פשוט טובה. כמו שאת, ברגע הזה. טובה נקודה. לא הכי טובה, לא טובה מ... לא כמעט טובה..

טובה בצורה מלאה ושלמה. זו מחשבה מוטעת וקשה להשוות את עצמכן ביחס לאחרים. תמיד יהיו יותר טובים מכם ופחות טובים מכן בדברים מסוימים וזה כשלעצמו לא מעיד דבר עליכן.

ההסתכלות הנכונה היא של עצמי ביחס לעצמי. כל הזמן הקפידו להחזיר את המבט פנימה במקום החוצה.

ראי היכן היית לפני תקופה, על אלו מכשולים התגברת, אלו כוחות פיתחת בדרך, אלו איכויות נוצרו בך, אלו חלומות הצלחת להגשים כבר. לאלו תובנות הגעת.

טפחי לעצמך על השכם, על מה שכבר השגת בחייך, על כל הידע שכבר צברת, על הניסיון וההתקדמות שלך.התקדמי עם תחושת המלאות והשמחה על הגילוי הזה ולא עם תחושת החסר על מה שעוד לא קיים אצלך.

כל אחת מאיתנו היא עולם שלם,יש בך ייחודיות שלא קיימת באף אחד אחר, את לא דומה לאף אחד. העולם רוצה לשמוע מה יש לך לומר, מה את חושבת ומרגישה,אם את מספרת לעצמך סיפור שקרי שאת לא מעניינת אף אחד, עצרי!\בחרי כבר עכשיו לשנות את הסיפור שלך.

תוכלי להתחיל אותו במילים הבאות: אני אישה מעניינת, ייחודית, ובעלת משמעות יש בי יכולות וכישורים רבים, אני בוחרת להשמיע את קולי ולהיות בנוכחות מלאה בחיי.

חזרה למאמרים והשראה